המצב בחיפה חמור אף יותר מאשר באשדוד. זאת בעיקר מכיוון שהשילוב של מיקום הנמל בסמוך להר הכרמל ובסמוך לעיר התחתית, וכן של משטר הרוחות השולטות באזור- מביא לכך שהזיהום "נכלא" באזור העיר התחתית, ולא מתפזר בצורה אפקטיבית ע"י הרוח. הנמל קרוב יותר לעיר התחתית וקרוב יותר לכרמל לעומת אזור התעשייה המזהם של מפרץ חיפה, לכן השפעת זיהום זה ככל הנראה משמעותית יותר לתושבים ולעובדים בעיר התחתית.

ניתוח ראשוני של העלויות החיצוניות של זיהום זה, מראה כי הן בהיקף של לפחות מיליארד ש"ח בשנה לשני הנמלים. אולם, ככל הנראה המספרים גבוהים יותר, מכיוון שנלקחו פרמטרים שמרניים מאוד.

המחקר כולל סקירת פתרונות קיימים מהעולם, והמלצות על דרכים לצמצום פליטות אלו בישראל. נציין כי קשה הרבה יותר לצמצם פליטות בתחום הספנות שהוא בינלאומי וישראל שותפה זוטרה בו, לעומת צמצום פליטות מתחומי התחבורה או התעשייה ששייכים לישראל בלבד. אולם, בשני העשורים האחרונים העולם המפותח צמצם באופן דרסטי פליטות מספינות בנמלים ובסמוך לחופים. אפילו סין החלה בצמצום משמעותי של מקור זיהום זה בשנים האחרונות. המשמעות היא כי כיום רוב הספינות בעולם כבר מחוייבות לצמצום פליטות אם הן מבקרות בצפון אמריקה, אירופה ועכשיו גם סין (ז"א, רוב עולם הספנות). לכן, יהיה הרבה יותר קל לחייב ספינות בין-לאומיות להפחית פליטות בישראל כאשר הן כבר עושות זאת בחלק ניכר מהעולם.

למחקר יש כבר תוצאות מיידיות. בסוף 2019 החליטה הנהלת נמל אשדוד על התקנת מערכת Electric Shore Power (ESP), אשר מספקת לספינות עוגנות חשמל מהחוף להנעת מערכות הספינה (קירור, מיזוג, תאורה, משאבות וכו'). כך, נחסכת הפעלת מנועי עזר מזהמים בנמל בעת עגינה. ההחלטה בנמל אשדוד התקבלה אפילו לפני הפרסום הרשמי של המחקר, אך לאחר שתוצאותיו הובאו לידיעת המשרד להגנ"ס, רשות הספנות והנמלים, והנמלים עצמם- מוקדם יותר ב-2019.